הכרעת דין בתיק תת"ע 9518-05-10 - פסקדין

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהג ברכב לא ציית הוא לתמרור ד-14 שסומן על פני הכביש, בכך שעבר עפ"י הטענה על השטח המסומן, וזאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו ובחר לפרט בישיבת ההקראה כי אכן ביצע פניית פרסה ברחוב עמינדב בתל אביב אך עשה זאת לדבריו במקום שבו אין פס לבן, וכי פניית הפרסה שביצע נעשתה, לדבריו, במרחק של 50 עד 60 מטרים אחרי אי התנועה.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר, מר קובי ספיר (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך ובו גם סקיצה שערך (סומנו ת/1) וכן שיכתוב כתב היד בדו"ח. (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1) ובמסגרת עדותו הוגשו לבקשתו תמונות שצילם לדבריו למחרת יום האירוע  (סומנו נ/1).

עוד  העידה מטעם ההגנה (ובישיבה נפרדת) אשתו של הנאשם, הגברת רחלי אותמזגין, (ע.ה.2).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות, בחנתי את הראיות וגם שקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה וכי דין הנאשם לפיכך להרשעה בעבירה שיוחסה לו.

ולהלן נימוקיה של הכרעת הדין:

השוטר ערך דו"ח מפורט ובו גם סקיצה מפורטת.

מן הפרטים שידע השוטר לפרט בדו"ח  -  לרבות פרטים שהנאשם אישר כי נכונים הם- כגון שהנאשם נאלץ לבצע תימרון של נסיעה לאחור וקדימה כדי לעשות את פניית הפרסה -  עולה ונלמד כי לשוטר היתה תצפית קרובה, טובה ומתמשכת אל עבר מכוניתו של הנאשם וכי לא היה כלי רכב אחר אשר הסתיר לו את מכוניתו של הנאשם ומהלכיה.

האירוע התרחש באור יום (בשעה 10:12 בבוקר).

לא היתה מחלוקת כי מצוי במקום אי תנועה המסומן בבירור על פני הכביש (תמרור   ד-14) בהמשכו של אי התנועה הבנוי.

הן מעדותו של השוטר והן מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי לא זו בלבד שהשוטר היה בקירבה רבה למיקום בו מצוי היה הסימון ד-14, אלא שהשוטר אף הספיק לעמוד ולהמתין עד שהנאשם יסיים את תימרון פניית הפרסה שביצע הנאשם במקום אגב נסיעה עם מכוניתו אחורה וקדימה.

השוטר העיד כי לנוכח התימרון הנ"ל שביצע הנאשם עם מכוניתו, נאלץ הוא עצמו ועוד שני כלי רכב אחרים להמתין, וזאת מאחר שדרכם נחסמה ע"י מכונית הנאשם ותמרונו האמור.

רוצה לומר שלשוטר היה זמן רב פשוט לעמוד ולהמתין ולהבחין בדיוק רב במעשהו של הנאשם עם מכוניתו, ומקרוב .

השוטר תיאר כי המרחק במהלך המתנה זו בינו לבין מכוניתו של הנאשם היה מטרים בודדים.

כאמור, גם מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי השוטר המתין לו כאשר הנאשם מבצע את התימרון, ולדברי הנאשם השוטר אף הספיק להוריד את הקסדה מעל ראשו.

הנה כי כן, מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי השוטר לא נותר לעמוד ברמזור  (והרי הנאשם טען תחילה שהשוטר לא יכול היה לראות את ההתרחשות ממיקומו הראשוני ברמזור בצומת) אלא מה שהיה, לכל הדעות, הוא שהשוטר התקדם והיה מצוי כבר ברחוב עמינדב ואף המתין, תוך שהוא צופה אל עבר מעשיו של הנאשם, ומקרוב כאמור.

לציין אגב כי לטעמי בנסיבות אלה, שבהן אילץ הנאשם כלי רכב אחרים אף להמתין לו כאשר הוא בוחר לתמרן אחורה וקדימה במיקום בו בחר לבצע פניית פרסה ברחוב עמינדב, עשה השוטר מידה של חסד עם הנאשם משלא נתן בידיו דו"ח הכולל גם עבירה של הפרעה לתנועה.